אנשים רבים פונים אל רופא מומחה אחר, בנוסף לרופא שהתייעצו איתו, על מנת לקבל חוות דעת רפואית שנייה. בתהליך הפנייה אל חוות דעת שנייה, יש הרבה מאוד כוחות שונים שמניעים את התהליך. חלק מהכוחות האלו הם מניעים פנימיים, רגשיים וחלק הם מניעים חברתיים ולחצים של הסביבה.
פנייה אל פסיכיאטר או אל פסיכולוג לשם חוות דעת רפואית פסיכיאטרית או פסיכולוגית שנייה אינה שונה מפנייה אל כל רופא אחר מכל תחום רפואי "גופני". בחוות דעת פסיכיאטרית שנייה, נפגשים פחדים, תקוות ורצונות. אז לשם מה נועדה חוות דעת שנייה פסיכיאטרית?
• אישור אבחנה - אנשים מתקשים לפנות אל פסיכיאטר מלכתחילה מכל מיני סיבות. עיקר הסיבות הן חשש מרישום כלשהו שמא הדבר יוודע למישהו, סטיגמה וחוסר מוטיבציה (שמאפיינת הפרעות רבות בתחום הנפש). לאחר עשיית הפעולה הראשונה, בין אם היא נעשית על ידי המטופל עצמו או בדחיפת מישהו מסביבתו, לא פעם ישנה התנגדות לעצם האיבחון עצמו. האם יש לי באמת חרדה? האם הכאבים הללו באמת נפשיים? הפתרון הוא לפנות אל פסיכיאטר נוסף לשם איבחון והערכה שנייה.
• ביטול אבחנה - אנשים לא אוהבים להיות מקוטלגים. יותר קל לכל אחד להגיד שהוא סובל מדלקת חריפה בגרון או מטחורים אבל יתקשה להגיד לעצמו או לאחרים שיש לו דיכאון או שלבנו יש סכיזופרניה. סיבה נוספת לפנות אל פסיכיאטר לשם חוות דעת שנייה היא לנסות ולהלחם באבחנה "קשה" לעיכול. האם הבן באמת סובל מסכיזופרניה או שמא המדובר בפסיכוזה כתוצאה משימוש בסמים, היא שאלה שנשאלתי לא מעט פעמים.
• המלצה לטיפול - צריך לזכור שאנשים הפונים אל חוות דעת שנייה פסיכיאטרית כבר היו אצל פסיכיאטר קודם לכן (אחרת היא לא הייתה מכונה "חוות דעת שנייה"). כל פסיכיאטר מעדיף שיטות טיפול מעט שונות. הגישה הטיפולית להפרעות פסיכיאטריות יכולה להיות שונה מאיש מקצוע אחד לשני. גם אם האבחנה נשארת אותה אבחנה, תמיד קיימת השאלה האם ההמלצה לטיפול, שניתנה על ידי הפסיכיאטר הראשון אכן, מתאימה. הפנייה אל פסיכיאטר אחר נעשית על מנת לברר האם קימות שיטות טיפול אחרות (אולי לא תרופתיות), יעילות יותר או עם פחות תופעות לוואי לבעיה שממנה המטופל סובל.
• מקרים "קשים" - הפונים אל פסיכיאטר לקבל חוות דעת בקשר למקרים קשים, אינם עושים זאת בגלל שאי אפשר לטפל באותם מקרים. בדרך כלל מדובר במטופלים שאינם משתפים פעולה, ובני המשפחה מבקשים עזרה כיצד עליהם לפעול לשכנעם לקחת את הטיפול.
• מקרים עמידים - לאחר תקופה מסויימת שאנשים מגיעים אל פסיכיאטר ולעתים גם אל פסיכולוג, והשיפור המקווה במצב הרוח או בהתנהגות, אינו מתרחש, אנשים מתחילים לשאול שאלות שונות, האם המקרה באמת עמיד לטיפול והאם ישנה אפשרות טיפולית שלא חשב עליה הפסיכיאטר הראשון. במקרים כאלו, הפסיכיאטר השני שאלייו מגיעים, נתפס בעיני הפונים אליו כבעל סמכות, אוטוריטה בתחומו, בעל ידע מיוחד. לעתים קרובות, הפסיכיאטר השני ממליץ את אותן ההמלצות שהמליץ הפסיכיאטר הראשון ושלא התקבלו בגלל סיבות שונות. דוגמא טובה למצבים כאלו היא ההמלצה לטיפול בנזעי חשמל עבור כטיפול נגד דיכאון עמיד.
לא משנה מה הסיבה שפונים אל פסיכיאטר מומחה שני לשם חוות דעת, המטופל ובני משפחתו מקווים לדבר מה. לא פעם הכוחות המניעים את הרצונות הללו הם רצונות פנימיים על מנת לא להיות בעמדה של "חולה" והתכחשות למחלה אולם במקרים רבים אחרים הסיבה היא רצון לקבל טיפול "אחר" אולי טיפול טוב יותר.
הפסיכיאטר שאליו מגיעים, כמו כל איש מקצוע בתחום הרפואה מעוניין לעזור ולא פעם מרחיב את אפשרויות הטיפול האפשריות למקרה העומד בפניו מעבר למקובל במגרים אלו ולא פעם מציע אמצעי טיפול לא מוכחים מחקרית. אין המדובר בחוסר ידע מקצועי של הפסיכיאטר הראשון, בדרך כלל, אלא ברצון למצוא פתרונות פחות "מקובלים" או יותר אגרסיביים ויצירתיים, שלא פעם עושים את השינוי המקווה.
